כאשר אנחנו מנתחים את החשיפה של ילדים למסכים – שנעשית כיום בשלבים מוקדמים מאוד של חייהם – אין ספק שרשימת ההשפעות השליליות האפשריות עולה אפילו יותר.
האם ההנחה שחשיפה למסכים עלולה לפגוע בילדים נכונה?
מדי שנה נערכים מחקרים חדשים על הנזקים הפוטנציאליים של צפייה במסכים על ידי פעוטות וילדים, כך שרשימת הסיכונים האפשריים רק תופחת. מעבר לבעיות בראייה, ידוע כיום שחשיפה ממושכת למסכים בגיל מוגבר עלול לפגוע בהתפתחותם של הילדים. הם ניצבים בפני שורה ארוכה של גירויים שנראים קרובים אבל בפועל בלתי קיימים. הדבר מבלבל את הילדים ועלול להגדיל משמעותית את הסיכויים שהם יפתחו הפרעות קשב וריכוז.לצפייה במסכים השפעות נוירולוגיות אפשריות, שעלולות להיות מרחיקות לכת. זמן המסך מביא לפעילות יתר של הדופמין, ועקב כך עלול ליצור התמכרויות. חלק מהתכנים אליהם נחשפים על גבי המסכים מעודדים פעילות מוחית אך ורק בהתייחס לראייה ולתנועה, ולא לאלמנטים אחראים דוגמת זיכרון או למידה – מה שעלול לפגוע בהתפתחות המוחית. גם החשיפה של הילדים לקרינת הרשתות האלחוטיות היא מסוכנת, כשבין הנזקים האפשריים ניתן למנות פגיעה בתיקון התאים, בעיות התנהגותיות ואפילו גידולים מוחיים.
המסכים מגדילים משמעותית את העירנות והריגוש של הילדים הצופים בהם. עקב כך ילדים אשר נחשפים למסכים שעות ארוכות ביום, או לחלופין לקראת השינה, עלולים לסבול מקשיים בהירדמות ומהפחתה משמעותית בשעות השינה שלהם. ידועה כיום חשיבותה של השינה התקינה להתפתחות ילדים, ובאופן כללי.
מה בין מסכים לבין אורח חיים פסיבי?
אין ספק שאורח החיים של הילד הממוצע כיום הוא פסיבי הרבה יותר מאשר בשנים עברו. המסכים הם מהאשמים המרכזיים בכך. הם מעודדים ישיבה פסיבית לפרקי זמן ארוכים, אפילו שעות ביום. הדבר מגדיל את הסיכונים להשמנת יתר אצל הילד (במיוחד על רקע ההרגל של ילדים רבים לאכול במהלך הצפייה שלהם בטלוויזיה) ולהשפעות שליליות על לחץ הדם, חילוף החומרים ועוד.צפייה בתכנים לא הולמים
עשרות שנים חלפו מאז ניל פוסטמן הציג את תיאוריית אובדן הילדות, לפיה הילדים נחשפים בעקבות הטלוויזיה לתכנים בלתי הולמים עבורם: מין, אלימות וכן הלאה. הדבר נכון על אחת כמה וכמה כיום, במיוחד על רקע מגוון התכנים העצום, הנגישות של תכנים לא הולמים דרך האינטרנט והעובדה משנה לשנה יורד הגיל הממוצע בו נחשפים למסכים. מחקר מצא כי עבור ילדים בני חמש שצפו שלוש שעות לפחות בטלוויזיה ביום, הסבירות לבעיות התנהגות בגיל שבע עלתה.
גם תכנים רבים המיועדים לילדים מעבירים מסרים שאינם הולמים, או לכל הפחות לא כוללים בתוכם את המסר החיובי אותו ההורים מצפים למצוא.
אז מה עושים? תכנית חשיפה מדורגת לילדים
רשימת הנזקים האפשריים שהובאה כאן, שהיא כמובן חלקית, מסבירה מדוע רצוי לצמצם עד למינימום את החשיפה למסכים – במיוחד בגילאים מוקדמים. אפשר בהחלט ליישר קו עם ההמלצות המקובלות כיום בעולם, המדברות על אפס חשיפה למסכים עד גיל שנתיים, חשיפה של חצי שעה עד שעה ביום בגילאי 7-3, חשיפה של עד שעה וחצי ביום בגילאי 11-8 וכך העלאה בהדרגה של שעות החשיפה בגיל הנעורים.מגיל מסוים זה צפוי להיות בלתי אפשרי למנוע באופן מוחלט חשיפה לתכנים, אולם ההורה כן צריך לדעת להציב גבולות.
אולי יעניין אותך גם:
השמנת יתר בגיל ההתבגרות
