מדובר למעשה באבחון אשר מטרתו העיקרית היא לזהות את נקודות הקושי בהתמודדות והתנהגות הנער, בין אם ברמה הקוגניטיבית או הנפשית. כך למשל, ייתכנו בעיות התנהגות הקשורות בקשיי ריכוז או היפראקטיביות, או בעיות הקשורות בלחצים וחרדות אחרים.
תהליך האבחון מורכב ממספר סוגים של מבחנים, איסוף מידע כללי, וגם בשיחות ראיון עם הנער עצמו. חשוב לציין כי התוצאה של האבחון אינה מחייבת, משמע היא מהווה רק נקודת התחלה וקווים כלליים למטפל בפועל. בסופו של דבר, רק במהלכו של טיפול מסודר ניתן לזהות את טיבן המהותי של השיים עמם מתמודד הנער.השלבים באבחון בני נוער
תהליך האבחון מורכב ממספר שלבים שונים, אשר יכולים להתקיים בחלקם במקביל או באופן מדורג. חשוב להבין כי אבחון אינו תהליך מהיר בהכרח, וכי המטרה אינה לסיים עם זה כמה שיותר מהר, אלא לקבל תמונה משקפת נאמנה ככל הניתן למצבו של הנער מבחינה נפשית.
- איסוף מידע – בשלב זה, נאספים לרוב שאלונים ממקורות שונים על הנער והקשיים בהם מדובר. שאלונים אלו יכולים להיות לבני המשפחה בלבד, או לסביבה הלימודית (מחנכת בבית הספר לדוגמה), או איסוף מידע מטיפולים קודמים. בשלב זה, חשוב לקבל מידע מקיף ומהימן כמה שיותר.
- ראיונות ראשוניים עם המשפחה/נער – שלב זה באפיון יכול להתקיים במלואו או בחלקו, אך בעיקרו מדובר בניסיון לקבל תמונת מצב ראשונית, סיבות להפניה לאבחון, לקבל תמונה כללית של תפקוד הנער, הקשיים עמם הוא מתמודד, אירועים ונסיבות חיים הקשורים בעניין הקושי, מצב חברתי, וכדומה.
- שאלונים/מבחנים וריאיון עם הנער – שלב זה משתנה בין אבחון לאבחון בתלות במקום האבחון והנסיבות לו. לעיתים מלווה האבחון במבחנים שונים לזיהוי תפקודים קוגניטיביים, הבנת הנקרא, יכולת התבטאות, וכדומה. לעיתים במבחנים אסוציאטיביים שונים. לעיתים מבחנים פסיכודידקטיים או התנהגותיים. כאשר הריאיון האישי יתקיים בכל אבחון כמעט, ומטרתו כעת היא ריאיון עם בעל מקצוע אבחוני למטרות בחינת היבטים נפשיים וחברתיים, תפקודיים ואחרים.
לאחר שיחה זו, יונפק דו"ח מסכם המכיל את המידע המלא על התהליך האבחוני, הממצאים, המסקנות, ההמלצות ליישום, והפניות שונות לגורמים מקצועיים במקרה הצורך. דו"ח זה מהווה את סיכום האבחון ותמציתו, והוא זה אשר חותם את האבחון.
שימושים ויישומים של אבחון התנהגותי
לאבחון ישנן שתי מטרות כלליות, אם כי תמיד ייתכנו שימושים נוספים, והן: לצרכי הקלות כלשהן (למשל פטורים בלימודים ובבגרויות), ולצרכי טיפול נפשי. אבחון לכשעצמו הינו רק שלב מקדים, הוא אינו מהווה פתרון לבעיות והמלצותיו אינן מחליפות טיפול. משום כך, חשוב להיעזר באבחון במקרים בהם ישנו צורך נדרש – כגון קושי ממשי בלימודים, קשיים חברתיים, וכדומה. או על פי דרישה מגורם טיפולי, כגון פסיכיאטר או פסיכולוג.בנוסף לכך, האבחון גם אינו מהווה חותמת מוגמרת על תוצאותיו. חשוב לקחת את האבחון כנקודת פתיחה כללית לטיפול בבעיה, שכן פעמים רבות יכול האבחון לא לדייק, או להכיל הטיות מסוימות, או אפילו להיות שגוי (למשל כאשר הנער אינו משתף פעולה באבחון). חשוב להבין זאת, מאחר ופעמים רבות נוטים לקחת את האבחון פשוטו כמשמעו, אך אין זו תכליתו של האבחון.
מטרת האבחון, כאמור, היא להוות נקודת התחלה טובה לפתרון בעיות – ברמה היישומית או הנפשית. אם מדובר בקשיים לימודיים, למשל, יכול האבחון להוות קרקע למתן פתורים אשר ייקלו על הנער להתמודד עם מבחנים.עם זאת, הקלה זו לא תפתור עבורו את הבעיה של התמודדות עם הקושי, והמבחנים עדיין יכולים להיות לא פשוטים להתמודדות עבורו. כמו כן, גם מבחינה טיפולית, האבחון יכול לאפשר להורים ולנער לזהות את הגורמים הטיפוליים לפנות אליהם בבקשה לטיפול, או אפילו לעזור למטפל נוכחי להתחיל בטיפול באופן מיטבי יותר. אך בפני עצמו, האבחון הינו רק כלי עזר ראשוני.
