על מנת להבין טוב יותר מהו הקשר בין דימוי עצמי ובין התהפוכות השונות העוברות על הנער או הנערה בגיל ההתבגרות, חשוב לרדת לעומקו של מושג הדימוי העצמי, אך חשוב עוד יותר להיות קשובים ופתוחים לדבריו של המתבגר/ת בכדי להבין טוב יותר מה הוא חווה באופן סובייקטיבי.
מהו דימוי עצמי וכיצד הוא מתהווה
המושג "דימוי" שאול מעולם הספרות והרטוריקה, כמות מושגים רבים אחרים אשר בהם עושים הפסיכולוגיה ועולם הנפש שימוש. דימוי הינו למעשה פעולה פיגורטיבית, בה נוצרת השוואה מסוימת בין משהו שדה תוכן מסוים, לבין משהו משדה תוכן אחר. נתקלים בדימויים בעיקר בספרות ושירה, כאשר נכתב דבר מה בסגנון "היא יפה כמו פרח", כך שהפרח הינו דימוי ליופייה של אותה נערה או אישה.בעולם הנפש והפסיכולוגיה, המושג "דימוי עצמי" שגור באופן כללי, כך שכמעט כל אדם משתמש בו (בעיקר במובן של "דימוי עצמי נמוך/גבוה"), אך עם מעט מאוד תובנה לגבי מהות האמירה. למעשה, הרעיון העומד בבסיס המושג הינו שהעצמי של האדם הינו דבר נתפס, הוא נחווה באופן מסוים. לכן אפשר לדבר על אותו "עצמי" כאילו הוא אני, אך גם כאילו היה משהו מנותק ממי שאני. במובן הזה, יכול אדם להגיד שהוא יפה או מכוער, כמות שהוא תופס עצמו, בעוד אדם אחר יחווה את אותו האדם באופן הופכי.
חשוב להבחין כאן בכך שהמושג "עצמי" הינו למעשה נתון תחת הדימוי. זאת אומרת, כאשר אומרים "דימוי עצמי" כבר אין מדברים על העצמי של האדם באופן ישיר, אלא על דימוי שלו. דימוי זה, כך נטען, יכול לעבור תמורות ושינויים בנסיבות שונות.הקשר בין גיל ההתבגרות והדימוי העצמי
נוהגים להתייחס לגיל ההתבגרות במובנים של תהליכים חברתיים, מאחר וזה הגיל בו ההתפתחות הנפשית של האדם שמה דגש על המרחב החברתי. במובנים רבים, זהו גיל שת תהליכי החברות מורכבים יותר, ניסיון למצב עצמך בחברה באופן אינדיבידואלי, לגלות מי אתה, וכדומה. משימות אלו אינן פשוטות, ובהכרח שזורים בהן קשיים רבים במרחב האישי, הבינאישי, החברתי והמשפחתי.
העניין הוא שבשל העיסוק הרב במיצוב העצמי במרחב החברתי, מתחילים להופיע ולעלות חוויות שונות ומגוונות של הנער/ה בהקשר עצמיותם. כך גם יופיעו דימויים רבים, לעיתים יציבים יותר ולעיתים מעורערים מאוד, הקשורים בשאלת הזהות העצמית בגיל ההתבגרות – מי אני? איך אני נראה? איך אני נתפס על ידי אחרים? מה המקום שלי? כאן מופיע הדימוי העצמי במלוא שאת, ופעמים רבות תחת הכותרת "דימוי עצמי נמוך".העבודה עם דימוי עצמי
בפועל, אין דבר כזה דימוי עצמי נמוך או גבוה. הכוונה היא שדימוי עצמי אינו עניין של סולם מדרגים מנמוך ועד גבוה. דימוי עצמי הוא למעשה אריג מורכב ועדין אותו לובש הנער על עצמו, אשר צובע אותו בעיניו בצבעים שונים. גמישותו של הדימוי העצמי היא ביכולת להשיל מעליך את האריג וללבוש אחר, להתנסות ולגלות עצמיים אחרים בך. מצב זה יכול להיות בריא מאוד, במובנים של לא להתקבע בתדמית שלילית של עצמך כלפי עצמך, ובכל זאת להתנסות בעצב, בתחושות קשות, וכדומה.
הורים רבים פוחדים מהתחושות השליליות, כאילו היו דבר רע בהכרח. אך זה לא נכון, חשוב כי הילדים והנערים יתנסו וילמדו להתמודד עם כאב, עצב, תחושות קשות. זה לא משהו שיש לברוח ולהתעלם ממנו, אלו יכולות חשובות לחייהם, בדיוק כמו לחיי כל אדם אחר. עם זאת, אין זה אומר שההתקבעות בדימוי מאוד שלילי הינו בריא.בניסיונות ריפוי מהירים, לרוב מנסים לכפות שינוי בתפיסת הדימוי העצמי של הנער, וזה כמובן יכול רק להזיק לטווח הארוך. הדרך הנכונה להתמודד עם דימוי עצמי נמוך היא דווקא מתוך מקום של הקשבה, הבנה והבנייה של הנער עצמו את עצמיותו האישית. אף אחד לא יוכל לעשות זאת בשבילו. כך פועל הפסיכולוג או הפסיכואנליטיקאי בקשר לפסיכולוגיה של העצמי מתוך עמדה של הקשבה, ללא שיפוט, אך עם מקום עבודה סובייקטיבי לנער עם עצמו.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
רד מעל מסך הטלוויזיה שלי – על ילדים ומסכים
